משל הארמון של הבעש”ט

ארבע גירסאות

רבי יעקב יוסף / דגל מחנה אפרים / קומרנא / רבי נחמן

 

א.

רבי יעקב יוסף מפולנא, בן פורת יוסף

 

דרשות והוספות שבת הגדול דף צד ע”ב – ההסתתרות של הקב”ה – מחשבות זרות וביטול תורה ותפלה – מחיצות שהאדם בונה בעשה רע וסור מטוב = ‘חיביא’

…שמעתי ממורי זלה”ה, למשל, שהיה מלך אחד שעשה כמה מחיצות וחומות זה לפנים מזה, ע”פ אחיזת עינים, שהיה מסבבין את המלך, ובכל שערי החומות, ציוה לפזר ממון, ויותר שהיה החומה לפנים, פזרו הון יותר, כדי לראות זריזות וחשק בני המדינה, איך כל אחד מתחזק ומזרז עצמו לבוא אל המלך

 

ויש שחזרו אחר שקבלו ממון בשערי החומות, ויש שחזר בשער השני ויש בשלישי וכו’. 

 

ומעט מזעיר שלא נכנס בלבם חשק הגשמי לאסוף הון, כי אם לבוא אל המלך, ואחר כמה טרחות שבאו אל המלך, ראו שאין שום חומה ומחיצה, כי אם אחיזת עינים וכו’.

 

והנמשל מובן, שהמלך הגדול הגבור והנורא ממ”ה הקב”ה, מסתתר בכמה מחיצות וחומות של ברזל, כמ”ש בש”ס, מיום שחרב בית המקדש וכו’, והמחיצות הוא מחשבות זרות וביטול תורה ותפלה, כמ”ש בזוהר, כי הטוב הגנוז, מסבב אותו החושך והקליפות, משל למלך וכו’ יעו”ש.

 

פרשת מקץ דף ס ע”א – השתנות-הסתתרות של הקב”ה שמלוא כל הארץ כבודו היא למי שמכחיש את מלכה”כ – ‘חיביא’ בידיעת מלכה”כ מתברר שאין שום מחיצה

ונבאר פסוק קרוב ד’ לכל קוראיו לכל אשר יקראוהו באמת ויש להבין מהו באמת.

 

ונ”ל [ונראה לפרש] דאיתא בתיקוני זהר תיקון כו דף א ע”ב וזה לשונו: אמר רבי אלעזר והא כתיב אני ד’ לא שניתי והשיבו ודאי איהו לא אשתני וכו’ ואיהו לא אשתני ולא איסתתר מינה, אבל לגבי חייביא אשתני קוב”ה ואסתתר מינהון הה”ד אסתירה פני מהם וגו’ יעו”ש. 

להבין זה נ”ל דכתב בזוהר שערי היכלות התפלה זה למעלה מזה ומלאכים מקבלי התפלות יש מלאך שקומתו ת”ק שנה וכו’ יעו”ש ויש להבין הא השי”ת מלוא כל הארץ כבודו לית אתר פנוי מיניה ובמקום שאדם מתפלל שם כבודו ית’ מצוי ואם כן למה לי שיקובל התפלות על ידי המלאכים שילכו מהיכל להיכל וכו’ 

 

ונ”ל דכתבתי במ”א דשמעתי ממורי זלה”ה משל שאמר קודם תקיעת שופר, שהיה מלך אחד חכם גדול ועשה באחיזת עיניים חומות ומגדלים ושערים, וציווה שילכו אצלו, דרך השערים והמגדלים. וציווה לפזר בכל שער ושער אוצרות המלך, ויש שהלך עד שער אחד [ולקח ממון] וחזר, ויש, וכו’. עד שבנו ידידו, התאמץ מאוד, שילך דווקא אצל אביו [המלך]. אז ראה, שאין שום מחיצה מפסיק בינו ובין אביו, כי הכל היה אחיזת עיניים. 

 

והנמשל מובן, ודפח”ח, וכן כתבתי במ”א, ממה ששמעתי ממורי זלה”ה [שהקב”ה מסתתר בכמה לבושין ומחיצות] כי בידיעת האדם שהשי”ת מלכה”כ, וכל תנועה ומחשבה ממנו ית’ אז בידיעה זו, יתפרדו כל פועלי אוון וכו’. 

 

אם כן כל המלאכים וההיכלות הכל נברא ונעשה כביכול מעצמותו ית’, כהדין קמצא דלבושיה מיניה וביה, ובידיעה זו יתפרדו כל פועלי אוון, שאין שום מחיצה מבדילה בין האדם ובינו ית’.

 

לקוטים בסוף הספר דף קה ע”ב – הרע בעולמו של הקב”ה (שלית אתר פנוי מיניה)

ושמעתי ממורי, אמר שאלת הפילוסוף: 

אם לית אתר פנוי מיניה, 

אם אתה כופר בעבודה זרה, אם כן [אתה] כופר בחלק שהוא ממנו יתברך?! 

 

וביאר, כי יש באדם חצר הכבד, בסוד והבדילה הפרוכת לכם, ודרך שם דוחה המותרות והצואה וכו’. 

 

משל למלך שרצה שיהיה לבנו תענוג , מה שאין כן בדבר תמידי, 

ועשה עשר חומות על פי אחיזת עינים וכו’ ובן המלך סבר וכו’ ואחר כך נודע לו, שאינו דבר רע.

 

ב.

דגל מחנה אפרים – הפטרת תבא ד”ה קומי  – המחיצות נסיון לברר הרצון, החכמה, מסירות הנפש להדבק באבא

קומי אורי כי בא אורך וכבוד ה’ עליך זרח כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים וגו’ (ישעיה ס א – ב). כי שמעתי משל מאא”ז זללה”ה למלך שעשה מחיצות רבות באחיזת עינים זו לפנים מזו, וגם סיבוב מן כותל וכותל נהרות, וגם חיילות רבים מבוהלים, וגם דובים ואריות ושאר חיות מבוהלים, בכדי שיראו מגשת אליו, ולא כל הרוצה ליטול את השם יבא ויטול. והמלך הוא נורא, ומלכותו בכל משלה, ואור פני המלך מאיר בכל העולמות, וכבודו מלא את הארץ, רק הכותלים והסובבים הם המסתירים את פני המלך, והוא באחיזת עינים. וכרוזים יוצאים, כל מי שיבא אל המלך, יתן לו המלך עושר וכבוד, ויהיה שר אצלו, עומד בהיכלו. 

 

ומי הוא שאינו רוצה בזה, רק כשבא לחומה ראשונה ורואה כמה ארכה וגבהה ושאר דברים המבהילים לבבות בני אדם, נסוג לבבו אחור. 

 

ויש מהם שהולך כמה חומות זו לפנים מזו, ושם יש שרים נכבדים ממונים מאת המלך, מפזרים ממון רב לבא לפנים מן החומות, ולפעמים אחרי רואו שיש לו כל הון יקר, וכבר מצא ידו ואוצרות ממון, נסוג אחור אף על פי שראה כבר שהלך כמה חומות ונהרות ואין שם פגע רע ואין מים ואין חומה, מכל מקום אחר אשר כל חומה וחומה גבוהה ורחבה מראשונה ואיומה כדי להבהיל יותר שלא יקרב מי שירצה אל המלך. 

 

אבל לבן המלך אשר מעיו המו אל אביו, וגם רחמי אב על הבן לקרב אותו לאור פניו, אשר באור פני מלך חיים נצחיים תמיד, ומאור פני המלך, מי שזוכה לראותו אזי זיו פניו מבהיקים ומאירים בכל העולם, וממנו יגורו כל יושבי תבל ושוכני ארץ, כמו בפני המלך בעצמו, ורשות בידו להמית ולהחיות, לאסור מלכיהם בזיקים, ולפתוח ולהוציא אסורים חפשי, בכח אור פני המלך. 

 

ובודאי בן המלך כח האב בבנו בחכמה, וכשבא לחומות ולנהרות וחילות ודובים וכל המבהילים ומסתירים את פני המלך, תמה עצמו למאוד, מה זה מלך רחמן כמותך כרחם אב על בנים תסתיר עצמך בהסתרות כאלו, ואני אנה אני בא, וצועק (תהלים כב ב) אלי אלי למה עזבתני, ובכח לבבו הבוער והנשבר לבא אל אביו, מוסר עצמו ודוחק עצמו בכח לדלג על החומות ונהרות, ומפזר כל הונו לחיילות הסובבים שמה, 

 

ובראות אביו געגועיו ומסירות נפשו, ושועתו עלתה באזני אביו המלך, והסיר האחיזות עינים הללו, וירא אין שום חומה, ולא שום מסך מבדיל, רק ארץ מישור וגנות ופרדיסים, והיכלי עונג ומשרתי המלך עומדים בלבושי יקר וכל מיני מזמרים עומדים, והמלך יושב על כסא מלכותו, והארץ האירה מכבודו. 

 

וירא ויפול על פניו, ויאמר, אהה אדוני המלך אבי ומלכי, מה זאת ומה זה אשר הסתרת פניך ממני, הסתרת פניך הייתי נבהל (תהלים ל’, ח’) מחיילותיך ומחומותיך ושאר דברים המבהילים אותי וכמעט אשר אבדתי. 

 

ויאמר המלך קום בני חביבי, ויושט לו את שרביט הזהב אשר בידו, ויחזקהו וילבישהו הודו ואורו ולבושו וכתרו נתן בראשו, ויאמר לו, לא למענך ועליך עשיתי את כל זאת, רק למען נסותך ולדעת את אשר בלבבך יראתך ואהבתך אלי, ועתה בני אהובי עבור בכל העולם, והנה מהודי נתתי עליך ואורי על פניך מאירים ולבושי תלביש וכתר יתן בראשך למען דעת כל עמי הארץ כי בני אתה, והסתרות והפחדים הכל אשר ראית, המה שלא יקרבו אלי שונאיך אשר אינם רוצים בטובתך והמגדילים עליך והמלשינים עליך ואינם רוצים במלכותך, והמה רוצים לירש את מלכותך, כי יודעים הם כל זמן שאתה חי, מלכותם לא יכון בידם, לכן אם יבואו לפני, ילשינו עליך במעשים הכעורים אשר הלכת עמהם ואחרי עצתם בבית המשתה וכמעט היית בכל רע לולא שמעתי עד כה לעצתם הרעה להדיחך ממני והם ישלטו במלכותי. 

 

ועתה בני אל תירא ואל תיחת כי אורך אורי ומלכותי בכל משלה לך היא ולך ישתחוו כולם אחרי שובך אלי, ואחרי ראותי געגועיך אלו, והם לא יבואו לפני לראות את אור פני כי לא יוכלו מפני גודל המחיצות והסביבים והפחדים המבהילים וכטוב בעיניך תעשה מהם כל גוי וממלכה אשר לא יעבדוך וצרת עד רדתה 

 

והנמשל מובן, וזהו קומי אורי כי בא אורך, פירוש לשון הסתלקות האור, כמו כי בא השמש, כדי שעליך יזרח כבוד ה’, כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים, כי החשך והמסכים המבדילים, יפלו על הבאים ללחום עמך, אבל מי שיודע שכל הדברים המסתירים את פני המלך אין זה הסתרה, כי מלא כל הארץ כבודו, וצועק בלב נשבר אל אביו, זה הקב”ה, אחר אשר הוא יודע כי מלך רחמן הוא, ובחסדו ברא את כל העולם, ורוצה שיכירו את אלוהותו, ויודע שנשמתו נחצבה ממש ממנו, כמו שנאמר (בראשית ב ז) ויפח באפיו נשמת חיים, וכלום אדם נופח וכו’, אם כן, למה הוא מסתיר את עצמו, ומשבר את לבבו הרם, ומתודה על חטאיו, וצועק ובוכה, ועל ידי זה נשברו החומות של שקרים המבדילים בינינו לבין אלהינו, והנה אור פני המלך עלינו, ויסר מעלינו עון, וילבש אותנו מחלצות, וישם את צניף הטהור על ראשינו, שהם מוחין עלאין של חיים נצחיים, ומהודו ואורו נמשך עלינו, זהו אור התורה הקדושה, כמו שאומרים (בתפלת י”ח) כי באור פניך נתת לנו תורת חיים, וכח והיכולת בידינו לעשות ולמלוך ולהמית ולהחיות, כמו שאיתא בש”ס (בראשית רבה ע”ז, א’) שצדיקים דומים להקב”ה, מה הקב”ה מחיה מתים וכו’, מה הוא רופא חולים. 

 

וזהו אשרי העם יודעי תרועה, לשון שבירה ה’, פירוש שמבינים שכל המסכים המבדילים הם מאת ה’, והם ממש רק אחיזת עינים, באור פניך יהלכון, ובאור פני מלך חיים, והמסכים המבדילים, הם נזרקים על האויבים כמו (אסתר ז ח) ופני המן חפו אשר ראיתי כתוב בספר מגלת ספר בכדי שלא להסתכל בפני המלך, לכן כיסו משרתי המלך את פני המן, כי באור פני מלך חיים, והוא, בודאי לא יחפוץ המלך להחיותו, כי אם במיתתו אחר אשר תבע המלך עלבון המלכה, כמו שכתוב (שם) הגם לכבוש את המלכה וגו’, ויש בזה עוד דברים עמוקים, ואם ירצה ה’ כשיהיה רצון מאת ה’ אבאר:

 

ג.

מקור חיים פרשת וילך – המשל בחסידות קומרנא

באוצר החיים פ’ חקת דקמ”ג ע”ג שהעתיק גם כן ביחד המשל עם הנמשל, וז”ל: שמעתי ממורי משל קודם תקיעת שופר, מלך אחד עשה כמה מחיצות וחומות ברזל סביבו, זה לפנים מזה, וגם חיילות רבות דובים ואריות, בכדי שייראו מגשת אליו, וכל מה שעוברין חומה אחת, מפזרין הרבה הון רב, מדרגות גדולות עצומות, השגת רוח הקודש והשגת רזי תורה, והכסיל סובר שדי לו בזה, ולמה לו למסור נפשו לעבור עוד חומות עצומות, אשר על כל חומה מינויים הרבה יותר מן חראשונה, ויש חזר בשני ויש שעמד בשלישי, אבל בן המלך, ברא דמלכא קדישא, מעיו המו אל אביו, ובן המלך כשרואה כמה חומות ומחיצות ונהרות ודובים וחיות רעות מסבבים המלך, אמר, מה זה מלך רחמן תסתיר עצמך בהסתרות כאלה, וצועק ובוכה אלי אלי למה עזבתני, וכל ההון יקר משליך לארץ, כי כל הונו ורכושו הוא לראות פני המלך, וכשבא לפני אביו אמר מה זה אבי שהסתרת בכמה מחיצות של ברזל. מחשבות רעות ופניות, שכל אחד מחיצה של ברזל, מדוע דרך רשעים צלחה, כל עוד שמרשיע יותר מצליח יותר, ואביוני עמך דוים וסחופים יורדים, ובאמת מי שיש בו דעת, יודע ורואה ה’ הצדיק צדיק וישר הוא, הכל בהשגחה לטוב, ומאיר בהארה נפלאה לא יכילהו הרעיון, מתוק מדבש לדורשי יחודך בהרחבת הדעת, וכל היסורין שעוברין עליו טובים הם בהירים הם, כי לית אתר פנוי מיניה, ובידיעה זאת יתפרדו כל פועלי און, ואין שם מחיצה אלא הכל גנות ופרדסים, משוררים עומדים ומזמרים לפני המלך, וכשבא למדרגת אין, אפר, נשרפין כל מחיצות ברזל, ומה שהיה מטמא ומרחק טהורים מטהר טמאים, כעין תיקון עתיד, רישא דעשו, ראש פתנים אכזר, כמוס עמדי, והבן, והכל מתוקן לסעודה, והאלילים כליל יחלוף והכל טוב וטהור, וגר זאב עם כבש, והבן סודות אלו שגליתי לך ממרן אלקי ריב”ש זצ”ל, עכ”ל. 

 

בספר נתיב מצותיך נתיב אמונה שביל ה’ אות א’ כתב וז”ל, עיין דגל וילך, שמעתי משל מאא”ז מלך שעשה מחיצות רבות באחיזות עינים זו לפנים מזו, ובין כל מחיצה נהרות וגם חיילות רבים מבוהלים, דובים ואריות ונחשים ועקרבים, בכדי שייראו מגשת אליו, ואור פני מלך מאיר בכל העולמות, וזיו ונועם הדרת כבודו מלא את כל הארץ, רק הכתלים והסובבים הם מסתרים את פני המלך והוא באחיזת עיניים, וכרוזים יוצאים מי הוא שיבא אל המלך ויקבל את פניו ואור הדרת זיו כבודו, יתן לו המלך בתו ועושר וכבוד, ומי הוא שאינו רוצה בזה, רק כשבא לחומה ראשונה, ורואה כמה דברים מבהילים נסוג לבבו אחור, ויש מהם שהולך כמה חומות זו לפנים מזו, ובין כל חומה וחומה יש שרים רבים ממונים מאת המלך מפזרים ממון רב למי שבא לפנים מן החומה, ולפעמים אחרי רואו שיש לו הון יקר שכבר מצאה ידו, ואוצרות שכיות חמדה, עומד שם ומתעכב בזה, וכשמתגברין עליו הדברים המבהילים נסוג אחור, אף שבאמת הלך כמה חומות ונהרות ואין שם פגע רע, אין שם מים ואין שם חומה, מכל מקום אחר אשר כל חומה וחומה גבוהה ומאויים דלתיים ובריח, כדי להבהיל יותר, וכשרואה הדברים המבהילים נסוג אחור, אבל בן המלך אשר מעיו המו אל אביו, וגם רחמי האב עליו לאור באור פני מלך חיים, ומאור פני מלך, מי שזוכה לטעום טעם אור מתיקות ידיות עריבות נועם זיו הדרו, פניו מבהיקים ומאירים, וכשבא לחומות המבהילים והמסתירים, בוכה ומתחנן אבי הרחמן, מלך רחמן כמותך תסתיר עצמך בהסתרות כאלו, ואני אנה אני בא, וצועק ובוכה, וכל העושר והכבוד שמפזרין מואס בהם, כי עיקר המייתו לזכות לקבל זיו ונועם הדרת אביו הרחמן, ובכח לבבו הנשבר לאלף שברים מהמכות של האימות והדברים המבהילים, מוסר עצמו בכח לדלג על החומות ונהרות ומפזר כל הונו, עד שנעשה אין ממש, אלא בלתי לקבלת אור פני המלך לבדו, מאהבת המלך ומתשוקתו לשרשו לאביו הרחמן, וכשבא לפני אביו, הסיר אביו אחיזת עינים הללו, ואומר לו בני ראה מן סוף העולם ועד סופו, וירא כי אין שם לא מסך ולא חומה ולא נחשים ועקרבים, רק ארץ מישור וגנות ופרדסים, ומשרתי המלך הם כולם, וכולם משוררים ומזמרים למלך הכבוד, ואין שם דבר רע כלל, והמלך יושב על כסאו והארץ האירה מכבודו, ומרוב שמחה נתבטל לגמרי, ובוכה, אבי אב הרחמן, האיך הסתרת פניך ואתה בעצמך היית שם אתי עמי בכל הצער ובכל הסתרות, ואז נותן לו המלך בתו, ומתנות רבות, ומושל בכל העולם וכל המסכים עוברים, כי אם מעט לפעמים לעתים רחוקים כשהמלך רוצה להעלותו, אבל לא מחיצות עבות ומבהילים כבראשונה, עכ”ל. 

בספר נוצר חסד פרק ה’ אות זיי”ן כתב וז”ל, כמו שביאר מרן אלוקי הריב”ש זצ”ל, משל למלך שעשה לו מחיצות רבות סביביו, רוח רעש אש מתלקחת כותלים ונהרות דובים ואריות נחשים ועקרבים, וחומות ברזל סביב, והמלך נורא, ואור פניו מאיר בכל העולם וכבודו מלא עולם, רק החומות מסתירים אור פניו, וכרוזים יוצאים כל מי שיבא לראות המלך יהיה שני למלך ויתן לו בתו לאשה, ומי הוא שאינו רוצה בזה, רק כשבא לחומה, רואת שהוא מאויים גדול ורחב, ונסוג אחור, ויש מהם שגברו על יצרם הרע והלכו חומה הראשונה וכן כמה חומות, ובין חומה לחומה יש שרים רבים מפזרים ממון ועושר הרבה, והוא כינוי למדרגות רבות רוח הקודש ושאר מדרגות לפעול ישועות על ישראל, ולפעמים שוטה זה אחר שמצאה ידו כל הון יקר, עומד במקומו בזה ואינו הולך לפני המלך, כי מחמת שכל חומה וחומה שהוא פנימי יותר הוא מאויים ביותר, כדי להבהיל יותר שלא יקרב מי שירצה אל המלך, אבל אוהב המלך באמת מניח כל זה, כי לבו הומה לראות פני המלך, ומסכן נפשו בכמה צרות ויסורים, ונכנס לפנים מן כל החומות, ואינו לוקח שוחד – מדרגות ופעולות וישועות, כי כל זה כלא נחשב אצלו אלא לבא באמת לפני המלך, וכשהוא בא לחומות ולנהרות וחיילות ודובים נחשים ועקרבים המבהילים אותו, תמה עצמו מלך רחמן כמותך תסתיר פניך כל כך בהסתרות משונות כאלו, וצועק אלי אלי למה עזבתני, ואני מאמין בך והכל הוא כבודך, ומוסר נפשו ועובר כל אלו החומות והנחשים והעקרבים, והוסר הלבוש, ובא לפני המלך הרחמן ויפול על פניו בוכה, ויאמר, מה זה המלך הרחמן שהסתרת פניך ממני כל אותן הזמנים, והעמדת נגדך כל כך מסכים המסתירים אותך, מבהילים כל רואה אותם, וכמעט אשר אבדתי, ויאמר המלך ראה אוהבי לחוץ, וירא והנה אין שם חומה ולא מסך מבדיל, רק ארץ מישור גנות ופרדסים וכל מיני עונג, ומשרתי המלך עומדים בלבושי יקר וכל מיני כלי זמר והמלך יושב, והארץ האירה מכבודו, ואין שום דבר רע בעולם, רק ממש מלא כל הארץ מכבודו, וכל בחינות הרע והמסכים והנחשים, הכל באחיזות עינים, ואין שום מסך כלל, והמלך נתן לו בתו וכתר על ראש אוהבו, ונתן מהודו עליו, צדיק גוזר והקדוש ברוך הוא מקיים הדיבור בעלמא כמו לר’ שמעון בן יוחאי, וכל המשל מובן מעצמו. 

 

ד.

ליקוטי מוהר”ן – מהדורא בתרא סימן מו 

מסירת נפש יש לכל אחד ואחד מישראל בכל יום ובכל שעה, כגון שנותן ממונו לצדקה. והממון הוא הנפש, “כי אליו הוא נושא את נפשו” (דברים כ”ד). דהינו שמוסר נפשו ביגיעות וסכנות קדם שמרויח הממון, ואחר כך נוטל הממון ונותנו בשביל השם יתברך, נמצא מוסר נפשו. וכן בתפלה איתא במדרש הנעלם (חיי שרה דף קכד:), שהיא בחינת, “כי עליך הרגנו כל היום” וכו’, הינו מסירת נפש. כי צריך יגיעה גדולה ומלחמה גדולה עם המחשבות והבלבולים, ותחבולות לנוס ולברח מהם, ועל זה נאמר: ‘כי עליך הרגנו’ וכו’, כמובא במדרש הנעלם, נמצא שהוא מסירת נפש, וכן כיוצא בזה:

ודע, שהמניעות שיש לכל אחד לעבודת הבורא יתברך שמו, כגון לנסע להצדיק האמת וכיוצא, ולכל אחד ואחד נדמה לו, שהמניעות שלו גדולים יותר משל חברו, וקשה לעמד בהם: דע, שלכל אחד אין לו מניעות רק כפי כחו, כפי מה שיכול לשאת ולעמד בהם אם ירצה. ובאמת אין שום מניעה, כי גם בהמניעה בעצמה מלבש שם השם יתברך, וכמבאר במקום אחר (בלקוטי א’ סימן קטו). והמניעה הגדולה שבכל המניעות היא מניעת המח, דהינו מה שמחו ולבו חלוקים מהשם יתברך או מהצדיק, כי אפלו כשמשבר המניעות שיש לו לנסע להצדיק האמת ובא לשם, עם כל זה, כשמחו חלוק וקשה לו קשיות על הצדיק, ויש לו עקמומיות בלבו על הצדיק, זאת המניעה מונע אותו יותר מכל המניעות:

וכן בתפלה; שבתחלה יש לו כמה מניעות על התפלה, ואחר כך כשעובר עליהם ובא להתפלל, כשלבו עקם ופתלתל מהשם יתברך, זאת המניעה גדולה מכלם כנ”ל, הינו בחינת (תהלים ל”ח): “לבי סחרחר”. תרגום ‘סביב’ ‘סחור סחור’. דהינו שלבו מסבב ומקף ומעקם בעקמומיות וקשיות וכפירות על השם יתברך, שזה בחינת (שמות א): “וימררו את חייהם בעבדה קשה” וכו’. ואיתא בתקונים (תקון יג דף כח.):  בקשיא וכו’, הינו הקשיות שבלבו, שהם המניעה הגדולה מכלם, ואזי צריך לצעק לאביו שבשמים בקול חזק מעמקי הלב, ואזי השם יתברך שומע קולו ופונה לצעקתו. ויכול להיות, שמזה בעצמו יפל ויתבטל לגמרי כל הקשיות והמניעות הנ”ל, ועל כל פנים השם יתברך שומע קולו, שזה ישועתו. וזה אותיות קשיא ראשי תבות: “שמע יי קולי אקרא” (תהלים כ”ז) שצריך רק לקרות לה’, כשמתגבר עליו הקשיא והכפירה כנ”ל:

ומעין זה מה שמספרים בשם הבעל שם טוב, זכר צדיק וקדוש לברכה, משל, שמלך אחד הניח אוצר גדול במקום אחד, וסבב באחיזת עינים כמה וכמה חומות סביב האוצר וכשבאו בני אדם לאלו החומות, נדמה להם שהם חומות ממש, וקשה לשברם. וקצתם חזרו תכף, וקצתם שברו חומה אחת ובאו אל השניה ולא יכלו לשברה, וקצתם שברו יותר ולא יכלו לשבר הנשארים, עד שבא הבן מלך, אמר: אני יודע, שכל החומות הם רק באחיזת עינים, ובאמת אין שום חומה כלל, והלך לבטח עד שעבר על כלם. ומזה יבין המשכיל הנמשל מאליו על כל המניעות וההסתות ופתויים, שהם בחינת חומות, שיש על אוצר של יראת שמים, שבאמת אינם כלום. והעקר לב חזק ואמיץ, ואז אין לו שום מניעה ובפרט המניעות בגשמיות, כגון מחמת ממון או שמונע אותו אשתו ובניו וחותנו או אביו ואמו וכו’, וכיוצא, הם כלם בטלים ומבטלים למי שלבו חזק ואמיץ להשם יתברך. וגם אפלו גבורה של הגבורים, הוא רק מחזק ואמץ הלב, שיש לו לב חזק ביותר לרוץ בקשרי המלחמה, כמובא בספרים (א): (ראה (42) לקוטי תפילות חלק שני – תפילה ל) 

תצוגה
תצוגה
תצוגה
© כל הזכויות שמורות
סגור