מדרש רבה בראשית פרשה פט פסקה א

(א) ויהי מקץ שנתים ימים (איוב כח) קץ שם לחשך זמן נתן לעולם כמה שנים יעשה באפילה ומאי טעם קץ שם לחושך שכל זמן שיצר הרע בעולם אופל וצלמות בעולם דכתיב (שם) אבן אופל וצלמות נעקר יצר הרע מן העולם אין אופל וצלמות בעולם דבר אחר קץ שם לחשך זמן נתן ליוסף כמה שנים יעשה באפילה בבית האסורים כיון שהגיע הקץ חלם פרעה חלום:

 

תלמוד בבלי מסכת עבודה זרה דף ח עמוד א

גמ'. אמר רב חנן בר רבא: קלנדא – ח' ימים אחר תקופה, סטרנורא – ח' ימים לפני תקופה, וסימנך: (תהלים קלט) "אחור וקדם צרתני" וגו'.

ת"ר: לפי שראה אדם הראשון יום שמתמעט והולך, אמר: אוי לי, שמא בשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי וחוזר לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, עמד וישב ח' ימים בתענית [ובתפלה], כיון שראה תקופת טבת וראה יום שמאריך והולך, אמר: מנהגו של עולם הוא, הלך ועשה שמונה ימים טובים.

לשנה האחרת עשאן לאלו ולאלו ימים טובים, הוא קבעם לשם שמים, והם קבעום לשם עבודת כוכבים.

ת"ר: יום שנברא בו אדם הראשון, כיון ששקעה עליו חמה, אמר: אוי לי, שבשביל שסרחתי עולם חשוך בעדי ויחזור עולם לתוהו ובוהו, וזו היא מיתה שנקנסה עלי מן השמים, היה יושב [בתענית] ובוכה כל הלילה וחוה בוכה כנגדו, כיון שעלה עמוד השחר, אמר: מנהגו של עולם הוא, עמד והקריב שור שקרניו קודמין לפרסותיו, שנאמר: (תהלים סט) "ותיטב לה' משור פר מקרין מפריס".

(מה עניין הקדמת הקרן לפרסה? השערה שלי קרן,הצד האלים המנגח היצר הרע, פרסה, סימן טהרה,) הרב עזרא- קרן כוח המפעל האנושי שיא התוקף, שאותה אמרו היוונים כתבו לכם על קרן השור שאין חלק באלוקי ישראל.. לנתק את האלוקי מהתוקף האנושי.

 

מדרש תנחומא (בובר) פרשת משפטים סימן ז

[ז] ד"א אם כסף תלוה. מה בין מעשה אדם למעשה הקב"ה, אדם שחייב לחבירו אומר תן לי מה שיש לי בידך, הוא אומר לו אין לי עתה, מיד עושין מריבה ומבזין זה לזה, אבל הקב"ה אינו כן, שכן אתה מוצא בקיץ לוה היום מן הלילה, עד תקופת תמוז, ומתקופת תמוז ועד תקופת טבת הלילה לוה מן היום, מנין אמר דוד יום ליום יביע אומר (תהלים יט ג), זה מלוה לזה, וזה מלוה לזה, ואין אדם שומע מה ביניהם, שנאמר אין אומר ואין דברים וגו' (שם שם /תהלים י"ט/ ד), ובני אדם מלוין זה לזה ועושין מריבה, אמר הקב"ה למשה, לך אמור להם לישראל, אע"פ שאתם מלוין זה לזה, לא תהיו נוהגין מנהג בזיון.

(זה שזה הלוואה אומר שחייב להחזיר לכן יש תקווה, מנהגו של עולם הוא, ולא מתנה או קניה שאז היה החושך רשות לעצמו בלתי מותנית.)

 

 

בראשית רבה (וילנא) פרשה יב ד"ה ו תולדות, א"ר

אר"י בר סימון אותה האורה שנברא בה העולם, אדם הראשון עמד והביט בה מסוף העולם ועד סופו, כיון שראה הקב"ה מעשה דור אנוש ומעשה דור המבול ומעשה דור הפלגה שהן מקולקלים עמד וגנזו מהם שנאמר (איוב לח) "וימנע מרשעים אורם".

ולמה גנזו, אלא גנזו לצדיקים לעתיד לבא, שנאמר וירא אלהים את האור כי טוב, ואין טוב אלא צדיקים שנאמר (ישעיה ג) "אמרו צדיק כי טוב", ומנין שגנזו לצדיקים שנאמר (משלי ד) "ואורח צדיקים כאור נוגה". וכיון שראה אור שהוא גנוז לצדיקים שמח שנאמר (שם /משלי/ יג) "ואור צדיקים ישמח".

(האור גנוז והולך ואור עד נכון היום, לצדיקים, שנקראים טוב.)

 

רבי לוי בשם רבי זירא אמר שלשים ושש שעות שמשה אותה האורה, שתים עשרה של ערב שבת, ושתים עשרה של ליל שבת, ושתים עשרה של שבת. כיון שחטא אדם הראשון בקש לגנזה.

 

חלק כבוד לשבת שנאמר ויברך אלהים את יום השביעי, ובמה בירכו באור. כיון ששקעה החמה בלילי שבת שמשה האורה, התחילו מקלסין להקב"ה הה"ד (איוב לז) "תחת כל השמים ישרהו", מפני מה? "ואורו של כנפות הארץ".

האירה אותה האורה כל היום וכל הלילה. כיון ששקעה חמה במוצאי שבת התחיל החושך ממשמשת ובא. באותה שעה נתיירא אדה"ר, אמר: שמא אותו שכתוב בו "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" בא להזדווג לי, ואומר "אך חשך ישופני"?

מה עשה לו הקב"ה? זמן לו שני רעפים והקישן זה לזה ויצאת האור ובירך עליה, הה"ד (תהלים קלט) "ולילה אור בעדני".

אתיא כההיא דתני דבי רבי ישמעאל מפני מה מברכין על האור במוצאי שבת בורא מאורי האש, מפני שהוא תחלת ברייתו. רב הונא בשם רבי איבו בשם רבי יוחנן אמר אף במוצאי יום הכפורים מברכין עליו, מפני ששבת באותו היום.

 

רבי ברכיה בשם רבי שמואל אמר אע"פ שנבראו הדברים על מליאתן כיון שחטא אדה"ר נתקלקלו, ועוד אינן חוזרין לתקונן עד שיבא בן פרץ שנא' (רות ד) "אלה תולדות פרץ" מלא, בשביל ו' דברים שיחזרו, ואלו הן, זיוו, חייו, קומתו, פירות הארץ, ופירות האילן, ומאורות. זיוו מנין, שנאמר (שופטים ה) "ואוהביו כצאת השמש בגבורתו", חייו מנין, שנא' (ישעיה סה) "כי כימי העץ ימי עמי" וגו'.

 

 

תלמוד ירושלמי מסכת ברכות פרק ח הלכה ה

רבי לוי בשם רבי נזירה: שלשים ושש שעות שימשה אותה האורה שנבראת ביום הראשון. שתים עשרה בערב שבת ושתים עשרה בלילי שבת ושתים עשרה בשבת. והיה אדם הראשון מביט בו מסוף העולם ועד סופו כיון שלא פסקה האורה התחיל כל העולם כולו משורר, שנאמר: "תחת כל השמים ישרהו למי שאורו על כנפות הארץ".

כיון שיצת שבת התחיל משמש החושך, ובא ונתיירא אדם ואמר: אלו הוא שכתב בו "הוא ישופך ראש ואתה תשופנו עקב" שמא בא לנשכני, ואמר "אך חושך ישופני".

אמר רבי לוי באותה השעה זמן לו הקב"ה שני רעפין והקישן זה לזה ויצא מהן האור. הדא הוא דכתיב "ולילה אור בעדני" ובירך עליה בורא מאורי האש.

שמואל אמר לפיכך מברכין על האש במוצאי שבתו' שהיא תחילת ברייתה. רב הונא בשם רבי אבהו בשם רבי יוחנן אף במוצאי יום הכיפורים מברך עליה שכבר שבת האור כל אותו היום.

 

פרקי דרבי אליעזר – "חורב"  פרק כ

בין השמשות של שבת היה אדם מהרהר בלבו והיה אומר שמא הנחש שהתעה אותי יבא וישופני עקב, ונשתלח לו עמוד של אש ולשמרו ולהאיר לו מכל רע.

ראה אדם עמוד של אש ושמח בלבו, ופשט את ידו לאור האש ואמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם בורא מאורי האש.

וכשהרחיק את ידיו מאור האש אמר עכשיו אני יודע שנבדל יום הקדש מיום החול, למה שאין להבעיר אש ביום השבת, ובאותה שעה אמר ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם המבדיל בין קדש לחול.

 

בראשית רבה (וילנא) פרשה ב ד"ה ד ר"ש בן

ר"ש בן לקיש פתר קריא בגליות, והארץ היתה תהו זה גלות בבל שנאמר (ירמיה ד) ראיתי את הארץ והנה תהו, ובהו זה גלות מדי (אסתר ו) ויבהילו להביא את המן, וחושך זה גלות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזירותיהן שהיתה אומרת להם, כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלהי ישראל, על פני תהום זה גלות ממלכת הרשעה שאין להם חקר כמו התהום מה התהום הזה אין לו חקר אף הרשעים כן.

 

מדרש תנחומא (ורשא) פרשת נח סימן ג

העם ההולכים בחשך ראו אור גדול, אור גדול אור שנברא ביום ראשון שגנזו הקב"ה לעמלי תורה שבע"פ ביום ובלילה שבזכותן העולם עומד.

אין אור אלא הבא מתוך החושך, ובהיכלי של משיח.

 

 

ספר פרי צדיק לחנוכה – אות ב – חושך ואור

ואז זכו ישראל מה שנאמר אל ה' ויאר לנו שנגד מה שחשבו הזדים להשכיחם תורתך אדרבה השם יתברך האיר לנו בתוספת אור תורה שבעל פה. ומפסוק זה נלמד בפסיקתא שצריך לומר הלל בחנוכה שעל ידי מצות נר חנוכה בעובדא דלתתא אתער עובדא לעילא (כמו שאמרו זח"ג צב סע"א ורע"ב). ועל ידי הדלקת הנרות אתער עובדא לעילא שהשם יתברך מאיר לנו בתוספת אור תורה. דמצות נר חנוכה נקרא במדרש (תנחומא נשא כט) ובפסיקתא מצות זקנים והטעם דכל מצות דרבנן יש להם שורש בתורה כמו עירובין משמרת וסיג שלא יבאו לטלטל ברשות הרבים ודבר זה אסמכוה אקרא ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי כמו שאמרו (יבמות כ.) ומצות מגילה למדו מקל וחומר (מגילה יד.) ומה מעבדות לחירות כו', ממיתה לחיים לא כל שכן והרי כתיב בתורה שהקב"ה קבע מועד בפסח לזכר נס יציאת מצרים מעבדות לחירות וקל וחומר ניתן לדרוש. מה שאין כן מצות נר חנוכה שאין לו שורש בתורה ורק מצות זקנים.

וזה הטעם ששאלו בגמרא (שבת כג.) והיכן צונו כו', ולמה שאלו רק על מצות נר חנוכה ולא שאלו על שאר מצות דרבנן כמו מקרא מגילה ועירובין שמברכים גם כן אשר קדשנו במצותיו וצונו היכן צונו. רק דשם יש להמצוה שורש גם כן בתורה מה שאין כן מצות נר חנוכה שהיא רק מצות זקנים כאמור.

וזהו שאמרו במדרש תנחומא לא יאמר אדם איני מקיים מצות זקנים הואיל ואינם מן התורה כו', אלא כל מה שגוזרים עליכם תהיו מקיימים כו', למה שאף על דבריהם אני מסכים כו'. ובפסיקתא הגירסא למה שאף עלי הן גוזרין שנאמר ותגזור אומר ויקם לך כו'. והיינו שכל התורה דרכיו של הקב"ה וכמו שאמרו (בירושלמי פ"א דראש השנה ה"ג) שהקב"ה גוזר גזירה ומקיימה תחלה כו', אני הוא ששמרתי מצותיה של תורה תחלה ונצטוו ישראל ללכת בדרכיו יתברך ולקיים המצות. וזהו שאמרו שאף עלי הן גוזרין, והיינו שגם הקב"ה מקיים מצות זקנים כמו שמקיים כל מצות התורה. והוא כיון שצונו מלא תסור או ממה שנאמר שאל אביך ויגדך לקיים מצות זקנים והם תקנו וצוו להדליק נר חנוכה גם השם יתברך כביכול מדליק נר חנוכה שמקיים המצוה.

וזה מה שנאמר אל ה' ויאר לנו שמאיר לנו בחנוכה בתוספת אורה באור תורה שבעל פה. וזה נרות חנוכה שהשם יתברך מקיים גם כן תחלה שמשפיע בישראל תוספת אור תורה. ועל ידי אור התורה נצולים מג' קליפות היצר הרע שהם ראשי תיבות חש"ך "חמור "שור "כלב שהם כלולים בקליפת הגאוה שהיה שורש קליפת יונים. וזה שקראום ימי חנוכה שהם חנוכה להאור שיאיר לנו. ועל ידי כן לב ישראל נעשה מדור לשכינה וכמו שאמרו במדרש הנעלם (זח"א קלח א) לא ירעו ולא ישחיתו בכל הר קדשי הוא לבא דמדוריה דיצר הרע ביה. והר קדשי נקרא הבית המקדש כמו שנאמר והביאותים אל הר קדשי ולמה נקרא הלב הר קדשי. ולפי האמור מובן שהבית המקדש הוא משכן לשכינה וכשזוכים לעקור היצר הרע מהלב נעשה הלב משכן לשכינה ונקרא הר קדשי. ובימי חנוכה שזוכים אל ה' ויאר לנו שמאיר לנו בתוספת אור תורה וניצולים מחשך של היצר הרע שהוא הג' קליפות ראשי תיבות חש"ך נעשה הלב משכן לשכינה שנקרא הר קדשי ועל זה עושין חנוכה:

והוא ענין מה שאמרו בתיקוני זוהר (תיקון יג) תמינאה בהודאה כו', ודא הוד ודאי כו', וביה שבח משה אז ישיר משה בגין דאיהו הוד דיהיב למשה וכו', וכך הוא בזוהר הקדוש בכמה מקומות. ואף דידוע דמשה ואהרן מרכבה למדת נצח והוד משה מרכבה למדת נצח והוד דרגא דאהרן וכאן אמר דנתן ההוד למשה. אך הענין דנצח מקו ימני והוד מקו שמאלי והוא תורה שבכתב מימינא ותורה שבעל פה משמאלא וכמו שאמרו בתיקוני זוהר (תיקון כא) מימינא אתיהיבת אורייתא דבכתב ומשמאלא אתיהיבת אורייתא דבעל פה. וכן כתב בהקדמת תיקוני זוהר תורה שבכתב מימינא דכתיב מימינו אש דת למו ותורה שבעל פה מפי הגבורה נתנה וכך הוא בזוהר הקדוש.

ואיתא (בבא בתרא יב.) אף על פי שנטלה מן הנביאים מן החכמים לא נטלה ופירש הרמב"ן שהוא על ידי מדרגת רוח הקודש שמכוונים להלכה למשה מסיני וכמו שאמרו בגמרא דמתאמרא משמיה דר' עקיבא כוותיה כו', ומתאמרא הלכה למשה מסיני כוותיה. וכיון שאמרו בגמרא הלשון מן החכמים לא נטלה מבואר שבא על ידי נבואה. ונצח והוד תרי נביאי קשוט, והיינו אספקלריא דנהרא ואספקלריא דלא נהרא כידוע וכן שם שכנגדם צבאות וכמו שאמרו (זח"ג יא ב) ועל פי מה שאמרו בגמרא (ברכות לא ע"ב) לא היה אדם שקראו להקב"ה צבאות עד שבאתה חנה וקראתו צבאות כו', וממנה יצא שמואל ששקול כשני אנשים ומאן אינון משה ואהרן (כמו שאמרו שם) ושמואל רבן של נביאים. ולכן אהרן דכתיב, כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו ובדעת פירש"י תשא רוח הקודש כלומר רוח מההוא קודש דלעילא כמו שאמרו בזוהר הקדוש (שם סא א) ואהרן שורש תורה שבעל פה הוא מרכבה למדת הוד. ומשה רבינו שהוא שורש תורה שבכתב שהוא מימינא הוא מרכבה למדת נצח שהוא מימין.

אמנם מצינו בכל מקום הלכה למשה מסיני וכיון שנאמר מסיני למה לא נכתב. ואמרנו שהוא תורה שבעל פה של משה רבינו שהופיע השם יתברך בדעתו של משה וחידשם בפלפולו. ועל זה אמרו (נדרים לח.) אלא פילפולא בעלמא שזה מסר השם יתברך רק למשה. ונקרא הלכה למשה מסיני שמשה רבינו ידע מפורש שהם מסיני כמו כל תורה שבכתב ומשה מסרן לישראל כהלכתא בלא טעמא. ועל טעמם לא יוכל אדם לעמוד בכח נבואה רק משה רבינו דכתיב ולא קם נביא עוד וגו', רק על ידי בחינת רוח הקודש לא נטלה מן החכמים שמחדש משכלו ומתאמרה הלכה למשה מסיני כוותיה.

וזהו שאמרו בר' עקיבא (מנחות כט ע"ב) ששאלוהו תלמידיו רבי מנין לך אמר להם הלכה למשה מסיני ואף דאיתא במדרש (רבה ות' חוקת) וכל יקר ראתה עינו זה ר' עקיבא וחבריו דברים שלא נגלו למשה נגלו לר' עקיבא וחבריו ובגמרא שם גם כן אמרו שישב בסוף ח' שורות ולא היה יודע מה הן אומרים. מכל מקום בטעם הלכה למשה מסיני לא השיג ר' עקיבא שזה חלקו של משה רבינו. ועל זה אמרו בגמרא שנתיישבה דעתו של משה שמזה ראה שהדעת שלו למעלה וחלקו תורה שבעל פה שלא זכה לזה שום אדם. וחלק תורה שבעל פה של ר' עקיבא וחבריו אינו שייך למשה מפני שלא קלקל מעולם ואינו נצרך להרב חכמה שער הנ' שנמסר לבעל תשובה לתקן הרב כעס:

והנה מלך בעשרה לבושים לבש כמו שחשב במדרש רבה (סוף פרשת ואתחנן) ובפסיקתא, והיינו עשר ספירות שהאציל השם יתברך לבריאת העולם. וחשב בפסיקתא (שוש אשיש) לבוש הראשון הוד והדר שנאמר הוד והדר לבשת. ואחר כך כתיב עוטה אור כשלמה דאיתא (בראשית רבה פ' ג) מהיכן נבראת האורה מלמד שנתעטף בה הקב"ה כשלמה והבהיק זיו הדרו וכו'.

והנה בזוהר הקדוש (ח"ג יא סע"ב) חשב מאמר ראשון מאמר יהי אור ובגמרא (ראש השנה לב.) איתא בראשית נמי מאמר הוא. ואמרנו דאלו ואלו דברי אלוקים חיים שכפי המחשבה בראשית נמי מאמר הוא ולא כתיב ביה ויאמר שאין בו תפיסה והוא נעלם מכל רעיון ואחר כך יהי אור מאמר הב' שבו התחיל הכרת החכמה ותפיסת השכל ולאחר שנגנז אור הראשון אז מאמר יהי אור גם כן נעלם מכל רעיון ועל כך חשבו בזוהר הקדוש למאמר ראשון נגד כ"ע ומכל מקום יש מאמר בראשית דנמי מאמר הוא וכמו שאמרו בגמרא. היינו דכתיב ה' אלהי גדלת מאד וגדול אצל השם יתברך בלא שיעור למעלה מתפיסת שכל האדם והוא כנגד כ"ע הנעלם מכל רעיון ועל זה נאמר הוד והדר לבשת שלבוש הראשון הוד והדר.

ואור הראשון נגנז לצדיקים וכמו שאמרו בגמרא ומדרשים וכתיב אור זרוע לצדיק וצדיקים לאורה (תענית טו.) ויש שזוכים לאור הראשון על ידי בחינת הוד וזה תורה שבעל פה של משה רבינו ועל זה אמרו שניתן ההוד למשה והוא מטלא דעתיקא על ידי לבוש הוד. ויש שזוכין לאור הראשון על ידי בחינת הדר דאיתא (זח"ב קפו ב) מאן איהו הדר דא צדיק שהוא בחינת יוסף הצדיק שנקרא יפה תואר ויפה מראה שיש לו גוף נקי ומהודר. והנה איתא במכילתא ומדרש רבה (בשלח) ובזכות האמונה שרתה עליהם רוח הקודש ואמרו שירה שנאמר ויאמינו וגו', אז ישיר משה. ומשה רבינו היה העיקר שזכה לומר שירה והשירה לא היה ככל הדברי תורה דכתיב וידבר ה' אל משה רק משה אמר השירה ברוח הקודש ועל ידו וממנו זכו גם ישראל לומר שירה וכמו שנאמר משה ובני ישראל וכמו שנאמר במכילתא וזוהר קדוש (שם סד ב וש"מ) ראתה שפחה על הים מה שלא ראה יחזקאל וזה זכו על ידי רוח הקודש.

וזה שאמר בתיקונים וביה שבח משה אז בגין דאיהו הוד דיהיב למשה, והיינו דהוד מדה ח' מעשר ספירות ונחלק הח' לא' ז' על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש (שם נד א) כד אתנהיר נהירו דעתיקא קדישא כו', נהירו דאלף ומטו לזיין כו'. והוא דאלף מורה על פל"א עליון עתיקא קדישא ומטו לזיין נהירו דעתיקא טלא דעתיקא שהוא תורה שבעל פה של משה רבינו שהוא על ידי בחינת הוד.

וזה מה שאמרו ניתן ההוד למשה וההדר ליהושע והוא על פי מה שאמרו בזוהר הקדוש (שם קלז ב' בס"א) על מה שאמרו משה קיבל תורה מסיני ומסרה ליהושע ואתערו על תורה שבעל פה דאלו תורה שבכתב הא כתיב ויתנה אל הכהנים בני לוי. והוא דיהושע היה הראשון שכתב ספרו אחר חומשי תורה והוא מעין תורה שבעל פה וזהו שאמרו (נדרים כב ע"ב) אלמלא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמשה חומשי תורה וספר יהושע בלבד שערכה של ארץ ישראל היא כו'. והיינו שארץ ישראל נקרא נחלת ה' והיא שורש ארץ שהיא מדת מלכות פה תורה שבעל פה וספר יהושע הוא חלק תורה שבעל פה שיש לכל נפש מישראל בתורה שעל זה מורה חלקו בארץ ישראל. ויהושע שבא מיוסף לו ניתן ההדר שהוא התורה שבעל פה שזוכין על ידי מדת צדיק צדיקים לאורה והוא גם כן מאור הראשון אור זרוע לצדיק והוא על ידי בחינת הדר דא צדיק:

ואמר אחר כך בתיקונים שם ואיהו הוד תמניא יומי דחנוכה וכו', והוא כמו שאמרנו שנקרא חנוכה על שם חנוכת האור שמאיר בלב ישראל ונקרא הלב הר קדשי. וכן אומרים בחנוכה ועל הנפלאות וכן בנוסח הנרות הללו ועל נפלאותיך נפלאות הם דברים הנעלמים ומכוסים דברים שכיסה עתיק יומין שזוכין בחנוכה להתגלות על ידי נרות חנוכה שמדליקין ואתער עובדא לעילא שהקב"ה גם כן מדליק נרות כמו שנאמר אל ה' ויאר לנו. וזה גם כן אז דאתנהיר נהירו דעתיקא קדישא אל"ף אותיות פל"א ומטו לזיין כמו אז ישיר.

וזה ענין מה שאמרו בזוהר הקדוש (ח"ג רמג א) כל היום דוד הוד מסטרא דהוד אלף חמישאה אשתארת בי מקדשא חרבה. דו' אלפים הוו עלמא וחד חרוב אלף הז' יום שכולו שבת וב' אלפים תוהו כמו שאמרו (בעבודה זרה ט.) ובאלף הג' היה המשכן ובסופו נבנה בית המקדש ובאלף הד' היו מקדש ראשון ושני ובאלף הששי יבנה בית הג' במהרה בימינו. אך באלף החמישי כל היום דו"ה וכמו שאמרו בזוהר הקדוש (ח"א קטז ב) והיה מצות זקנים להדליק נרות חנוכה לעשות חנוכה למשכן השכינה בלב שנקרא הר קדשי ותקנו כל אלף החמישי שהוא הוד.

וזה כמו שאמרנו במה שאמרו שעל ידי שמירת שבת כהלכתו מיד נגאלין שאף שהעולם נידון אחר רובו ואין בית המקדש נבנה מכל מקום כל נפש בפרט המשמר שבת כהלכתו הוא נגאל מכל וכל. ואף שלא נבנה בית המקדש בימיו לבו נעשה משכן לשכינה והוא כבית המקדש הר קדשי. וזה מה שאמרו (ברכות לג.) כל אדם שיש בו דעה כאלו נבנה בית המקדש בימיו והוא שבית המקדש היינו מקום המיוחד להשראת השכינה מי שיש בו דעה, היינו שזכה למדת הדעת שהוא פנימית הכתר כידוע ומשיגים זה על ידי בחינת רוח הקודש ואז לבו נעשה משכן לשכינה ונקרא הר קדשי וכאלו נבנה בית המקדש בימיו.

וזה שכתב האריז"ל שהחשמונאים תקנו מדת הוד, והיינו שתקנו כל אלף החמישי שנהפך הודי למשחית וכל היום דו"ה שאין בית המקדש והם תקנו החנוכה לחנך המשכן לשכינה בלבא דבר נש. ונחלקו בגמרא בית שמאי אומרים כו', פוחת והולך ובית הלל אומרים כו', מוסיף והולך כו" וחד אמר טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג וטעמא דבית הלל דמעלין בקודש. וטעם בית הלל מובן שהנרות נקראו קודש כמו שאומרים הנרות הללו קודש הם והוא כמו שאמרנו שהנרות הם להיות אתער לעילא אל ה' ויאר לנו שיאיר לנו אור התורה על ידי רוח מההוא קודש דלעילא ומעלין בקודש. אבל טעם בית שמאי יש להבין מה ענין נרות חנוכה לפרי החג. אכן פרי החג הם ע' כנגד ע' אומות והוא על פי מה שכתבו בספרים על מה שאמרו (פסחים פז ע"ב) לא הגלה הקב"ה את ישראל אלא כדי שיתוספו עליהם גרים שאין המכוון שיתגיירו מהם בפעל רק כדי שיוציאו ישראל הניצוצין קדישין שהם בגלות שם.

ועל זה היה גלות מצרים דכתיב ואחרי כן יצאו ברכוש גדול שהוא מה שנאמר וינצלו את מצרים שאמרו (ברכות ט ע"ב) שעשאוה כמצודה שאין בה דגן כמצולה שאין בה דגים. והיינו דגים מורה על שורש החיים שבדגים נזכר שם חיה בראשונה ודגן הוא קיום החיים, והיינו הניצוצין קדישין בסוד ואתה מחיה את כולם. ועל זה הקריבו ע' פרי החג כנגדם שהחיות והניצוצין קדישין שבהם אנו מקריבין להשם יתברך ולזה פוחתין והולכין שבכל פעם מוציאים מהם יותר.

וכן ענין נרות חנוכה להוציא האור והחיות שהוא בגלות וכמו שמצינו במכות מצרים נגוף ורפוא נגוף למצרים ורפוא לישראל (על דרך מה שנדרש זח"ב לו א) שבכל מכה יצאו ישראל ממדה אחת שבעשר מדות שבקליפה זה לעומת זה ונכנסו למדה שכנגדה בקדושה. וכתיב במכת חשך שהיה מכה ט' ולכל בני ישראל היה אור במושבותם שכיון שהיה נגוף למצרים מכה ט' החשך על ידי זה היה רפוא לישראל שזכו לאור. והוא כמו שאמרו בגמרא צדיקים לאורה דכתיב אור זרוע לצדיק וצדיק מדה ט' וכן מתתא לעילא מדה ט' חכמה שכנגדה מאמר יהי אור.

וכן איתא בגמרא (סנהדרין צט א) אימת אתי משיח אמר לו לכי חפו להו חשוכא כו', קרא כתיב, כי הנה החושך יכסה ארץ וגו', ועליך יזרח ה' וגו'. וכן ענין הדלקת נרות חנוכה להוציא מהם הניצוצין קדישין והאור ועל ידי זה יזכו ועליך יזרח ה' שנזכה להאור כמו שנאמר אל ה' ויאר לנו. והיינו באור הראשון שנגנז לצדיקים אור כי טוב וזוכין לו על ידי תורה אור שזוכין ישראל להיות עוסקי תורתך שכל אחד מישראל יש לו עסק בתורה.

וכן להיות צדיקים וצדיקים לאורה דכתיב אור זרוע לצדיק. ולהיות טהורים דכתיב יראת ה' טהורה עומדת לעד וכתיב הן יראת אדני היא חכמה וגו', ומי שעוסק בתורה ואין בו יראת שמים אמרו עליו (יומא ע"ב ע"ב) למה זה מחיר ביד כסיל וגו', שעוסקים בתורה ואין בהם יראת שמים. והוא שורש החנוכה שעושין על האור הראשון שישראל זוכין שהשם יתברך מאיר לישראל כמו שנאמר אל ה' ויאר לנו ועל זה עושין חנוכה:

תצוגה
תצוגה
© כל הזכויות שמורות
סגור