רבי צדוק הכהן, דובר צדק ד

ותאנא בריש ספרא דצניעותא ספרא דתקיל במתקלא. פירוש שדבר זה הוא כלל כל הסודות לדעת לשקול במדה ובמשקל. כמו שנאמר בבני יששכר (דברי הימים – א י"ב, ל"ג) יודעי בינה לעתים לדעת וגו'. וזהו כלל התורה כולה המוגדרת במעשים מיוחדים בעולם שנה נפש. וכלל כל הבריאה. וכמו שמובא בזוהר שם דספרא דצניעותא כולל הכל. [ושמעתי כי ליכא מידי בזוהר הקדוש דלא רמיזי בתלמוד וחמישה פרקי דספרא דצניעותא רמוזים בחמישה פרקי מסכת מדות. [הוא גם כן מדות ומתקלא] פרק אחר פרק. והאידרא רבה רמוזה במסכת תמיד כולה כי שניהם אחד על דרך הביאני המלך חדריו (שיר השירים א', ד') היינו אדרא. רק ספרא דצניעותא היא חדריו היינו המדות שיסד ה' יתברך ולכך נקרא צניעותא כי כבוד אלקים הסתר דבר. והאידרא הוא הביאני המלך התקרבות האדם להיות כן ולבוא חדריו על ידי קרבן התמיד. וזה נקרא כבוד מלכים חקור דבר. ואין כאן מקומו לבאר זה אבל הוא מכוון גם כן למה שכתבתי]:

ועד לא הוה מתקלא לא הוה אפין באפין. פירוש רק כטעם סיפור מאחורי הגדר דעל ידי זה נפשו יצאה בדברו. ומלכין קדמאין מיתו. פירוש כי התחלת ההתלהבות [כטעם מאן מלכי רבנן] במוח ולב מקודם היא שלא בהדרגה. ומתלהב למעלה ממדריגתו. ולכך הוא מתבטל לגמרי כי ה' יתברך עשה האדם בעל גבול וגדר. דמטעם זה התשוקה מצומצמת וחסירה ואז ה' יתברך ממלאה בכוחו הבלתי בעל גבול ובלי תכלית כטעם ואת דכא ושפל רוח אשכון וגו'. מה שאין כן כשמתגבר בתשוקתו למעלה מעלה ממדריגת הגבול וההגדרה אז נפסק לגמרי כידוע כן בכל דבר:

תצוגה
תצוגה
תצוגה
© כל הזכויות שמורות
סגור